אתה יכול לומר שהבחור שיושב לידך באולם הקולנוע הוא מעשן או מאדה. אתה יכול להריח את זה על בגדיו. אבל מכיוון שהוא לא הדליק סיגריה ונשף את העשן לכיוונך, אז זה בסדר, נכון? בכלל לא. מחקר חדש שנערך באוניברסיטת ייל, טוען כי עשן פסיבי מגורם שלישי מסוכן לא פחות – מזהמי הטבק שנדבקים לקירות, למצעים, לשטיחים, עד שהחדר מריח כמו מאפרה – יכולים למעשה להיצמד גם לגוף ולבגדים של המעשן.
על פי המחקר, ניתן לשחרר את אותם כימיקלים שעלולים להיות רעילים, כולל ניקוטין, לסביבות בהן מעולם לא התרחש עישון, כמו בית קולנוע.
מה שמטריד אפילו עוד יותר: זה שהמחקר מצא כי רמת החשיפה הכימית עשויה להיות ההבדל בין סיגריה אחת לעשר סיגריות עד סוף הסרט. "אנשים הם נשאים משמעותיים של מזהמי עשן מגורם שלישי לסביבות אחרות", אמר סופר המחקר דרו ג'נטנר, פרופסור להנדסה כימית וסביבתית בייל. המחקר, שפורסם ביום רביעי בכתב העת Science Advances, עשוי להיות הראשון להראות שאנשים יכולים להעביר ניקוטין וכימיקלים אחרים שעלולים להיות רעילים באמצעות בגדיהם לאחר עישון.
"זה היה החלק הייחודי במחקר הזה," המשיך ג'נטנר. "הופתענו מהמערך הרחב של תרכובות אורגניות נדיפות ומסוכנות שיצאו מגופי האנשים בקהל- כולל כמה שידוע כי הם מסרטנים, כמו בנזן ופורמלדהיד."
מה זה – עשן מגורם שלישי?
עשן מגורם שלישי – הוא איננו עשן כלל. זה שאריות הניקוטין וכימיקלים אחרים בטבק, שחלקם רעילים, שנשארים זמן רב לאחר סיום העישון הפעיל. חלק מכימיקלים אלה נדבקים למשטחים ואחרים נצמדים לחלקיקי אבק. עדיין רבים אחרים חודרים לעומק הקיר, הווילונות והריפודים. כאשר התרכובות מתמהמהות, הם עלולים להגיב עם חומרים אוקסידאיים או חלקיקים אחרים באטמוספירה של החדר.
התגובות הכימיות עלולות ליצור תוצרי לוואי שעלולות להזיק לאוויר. המדע ידע על סוג זה של זיהום סביבתי מזה שנים, מה שגורם ליצירת חדרים לעישון ולא לעישון במלונות, מסעדות וכדומה. אולם עשן מגורם שלישי נמצא גם בסביבות שלא היו ידועות שזוהמו על ידי מעשנים, מה שהביא את החוקרים לשאול כיצד זה יכול לקרות. כדי לגלות זאת, ג'נטנר וכמה מתלמידי הדוקטורט שלו הקימו ניסוי באולם קולנוע שלא איפשר לעשן יותר מ -15 שנה.
הם סיפקו אוויר צח לחלל האוויר, ודאגו כי שום עישון או מזהמים אחרים לא ייכנסו לחלל. ציוד מתוחכם מדד את החלקיקים המוטסים לפני שהגיעו צופי קולנוע ואחרי. מיד הם ראו קפיצת ענק ברמות הכימיקלים המסוכנים. כשאנשים נכנסו לאולם הריכוזים עלו ואז פחתו עם הזמן, אמר גנטנר. "אבל הם לא נעלמו לגמרי אחרי שהקהל עזב," הוסיף.
"במקרים רבים ניתן היה לראות את הזיהום המתמשך למחרת באולם הריק." הבדיקה נמשכה במשך ארבעה ימים על פני ז'אנרים שונים של סרטים. אולם באופן לא מפתיע, רמות הניקוטין וכימיקלים אחרים היו נמוכים יותר בסרטים המיועדים לילדים. ג'נטנר אמר כי "למרות המקרים שבהם היו לנו קהלים של יותר מ -200 איש עבור חלק מהסרטים אלו. "הסרטים האלו עשויים למשוך קהלים מבוגרים שאולי יש יותר סיכוי לעשן."
חשיפה מסוכנת?
למרות הירידות בעישון בכמה מדינות מפותחות, ישנם עדיין למעלה ממיליארד מעשנים ברחבי העולם, לפי נתוני ארגון הבריאות העולמי. "מיליארד מעשנים תורמים לכ -880,000 מקרי מוות כתוצאה מעישון פסיבי", אמרה ד"ר יגאט נרולה, קרדיולוגית בהר סיני מורנינגסייד בעיר ניו יורק, החוקרת את ההשפעה הבריאותית של העישון.
"אני קורא לזה סוג של רצח." ללמוד על ממצאי המחקר של ייל בנושא רמת האיסור משחרור עשן מגופי בני אדם ובגדיהם לא היה מפתיע, אמרה נרולה, שלא הייתה מעורבת במחקר. אבל זה מטריד, אמר. "דיווחים רבים הראו כי אין חשיפה בטוחה כשנחשפים לעישון פסיבי״. אם מחקר עתידי ישכפל את הממצאים הללו בנושא עישון מגורם שלישי, פירושו שהמעשנים יכולים עדיין להזיק גם אם העישון התרחש במרחב אחר.
בהירות בנושא תגיע רק אחרי שיבוצעו מחקר נוסף, אמרה נרולה. בינתיים, "לא ניתן לראות את ריכוז התרכובות האורגניות הרעילות שהמעשנים פולטים מגופם." "אם הממצאים נכונים, המשמעות היא שלמעשה אנחנו נצטרך להפוך את הכל ללא עשן", אמרה נרולה. "והדרך היחידה שנצליח לעשות זאת, היא לאסור על עישון בכל מקום."
